מייסדי הלהקה, אמיר אטיאס ואיתי שיף, החלו לנגן יחד בתקופת לימודיהם בתיכון בנתניה. לאחר שחרורם מהצבא הקליטו כמה משיריהם באולפן בקיבוץ העוגן. דיסקים עם השירים חולקו לחבריהם של חברי הלהקה. בעת טיולם בחו”ל, ובעיקר בדרום אמריקה, הפיצו החברים את המוזיקה בין מטיילים שפגשו, ואלה נתבקשו לצרוב לחבריהם. השירים זכו לפופולריות גבוהה והגיעו אף למטיילים בהודו, אוסטרליה ויפן. בתחילה נקראה הלהקה “מוטיב השכחה”, אך לאחר מכן החליטו חבריה לשנות את שמה ל”בית הבובות”. עם חזרתם לארץ ולאור הפופולריות שצברו בחו”ל, החלו אטיאס ושיף להופיע במועדונים כשהם מגייסים לשורותיהם את שי חלמיש על גיטרה בס וקולות, נתן סלומון בגיטרה חשמלית וקולות, גיל קולי או דני מקוב בתופים וכלי הקשה וזיו לביא בקלידים. סוכני חברות התקליטים נענע דיסק ובארבי רקורדס שהיו בהופעה של הלהקה החליטו להחתים את הלהקה על אלבום. בשנת 2005 יצא “מדפים”, אלבומה הראשון של הלהקה שנקראה “בית הבובות”. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה, הגיע למעמד של אלבום זהב (20,000 עותקים) בנובמבר 2005 , ואף זיכה את בית הבובות בפרסי “הרכב השנה” ו”תגלית השנה” בטקס פרסי עמ”י ב־2006. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’ זכתה הלהקה בתואר “להקת השנה”. מתוך האלבום התפרסמו השירים “סיגפו”, “למעני”, “שיר בעיפרון” ו”שמש”, אשר זכו כולם להשמעות רבות בתחנות הרדיו. כשנתיים לאחר מכן היה מספר המחירות כבר קרוב לפלטינה כפולה (80,000 עותקים). בספטמבר 2007 הוציאה הלהקה את אלבומה השני, “שוב החיוך”, אשר נמכר, תוך עשרה ימים, ביותר מ-10,000 עותקים. את רוב שירי האלבום כתב והלחין אמיר אטיאס. איתי שיף כתב את “כי אם לא אז בשביל מה”, “משחק סימולטני” ו”חלומות שפיספסת”, ובן פרגר כתב את “ליד הגורל”. כסינגלים יצאו השירים “אל תדאג”, “כי אם לא אז בשביל מה”, “עד שבאת”, “קטע מעבר” ו”חלומות שפיספסת”. האלבום כלל נגיעות של רגאיי, מוזיקה ספרדית וקאנטרי ויצא בהוצאת חברת התקליטים “התו השמיני”. נלקח מויקיפדיה www.beit-habubot.com |
|
 | ||||||||||||||||
